היסטוריה

החווה הוקמה על שטחי "פרדס גולדברג" שנקרא על שם בעליו יצחק-לייב גולדברג - נדבן יהודי שהקדיש את חייו, כישרונו מרצו וכספו למען המפעל הציוני בארץ בימי העליה הראשונה והשניה.

 

החווה הוקמה בשטחי “פרדס גולדברג” שנקרא על שם בעליו יצחק-לייב גולדברג – נדבן יהודי שהקדיש את חייו, כישרונו, מרצו וכספו למען המפעל הציוני בארץ בימי העליה הראשונה והשניה. 

גולדברג זכה לכינוי “הברון הבלתי ידוע”, ע”י ראש עיריית תל אביב הראשון מר מאיר דיזנגוף. הברון הבלתי ידוע תרם רבות למפעל ההתיישבות בארץ ונחשב לתורם הראשון ליישום רעיון ה”קרן הקיימת לישראל”. כמו כן תרם לייסוד “הכשרת הישוב”, רכישה של אדמות גרייהיל על הר הצופים למטרת הקמת האוניברסיטה העברית, הקמת חברת “כרמל מזרחי”, ייסוד עיתון “הארץ” ועוד.

כמנהגו של גולדברג, ראה את הנולד גם באמצעות רכישת אדמות והפיכתן לפרדסים משגשגים.

גולדברג השכיל לרכוש אדמות במקומות הנכונים ומהאנשים הנכונים: בני כת הטמפלרים, אשר התיישבו במקומות שונים בארץ החל מ-1868, היו בקיאים בטכנולוגיות חקלאיות שהיו בשימוש באותה עת באירופה, בנוסף, האמינו כי מתפקידם להפיץ את אותן טכנולוגיות בקרב יושבי הארץ וראו בקידום האוכלוסיה המקומית שליחות עליונה. 

בשנת 1871 הוקמה מדרום לירקון מושבת הטמפלרים ‘שרונה’, שאדמותיה השתרעו על רכס הכורכר המקביל לים ועל מורדותיו וכללו את השטח שעל גדות המוסררה (נחל איילון). למרות שהקרקע היתה חולית ודלה ראו הטמפלרים ברכה בעמלם הודות לציוד חקלאי חדיש, דישון והשקייה בצינורות. באדמותיהם פיתחו איכרי שרונה את ענף ההדרים ופיתחו חקלאות תעשייתית שכללה מזקקה, טחנת קמח ובית בד לייצור שמן. למעשה, היה זה הטמפלר קאפוס משרונה, שמכר ליצחק לייב גולדברג בשנת 1918 את פרדסו, מן העבר המזרחי של נחל איילון. לחלקה זו צירף גולדברג עם הזמן עוד ועוד אדמות שרכש. אדמות כגון, אלו שרכש בסמוך לתל גריסה (“תל ג’רישה”) הידוע יותר כ “גבעת נפוליאון”, הממוקמת בתל-אביב בגבול עם רמת-גן, בצדו המזרחי של הירקון- אשר יחד יצרו את השטח שנודע כ ‘פרדס גולדברג’. 

‘פרדס גולדברג’, נודע בין היתר בשל הקפדתו של בעליו (גולדברג) על עבודה עברית, בשל השכר הגבוה ששילם לפועליו ובשל תפוחי הזהב שגדלו בו שגרפו פרסים רבים. בתערוכת ‘תוצרת הארץ’ שהתקיימה ביריד המזרח בתל אביב, בשנת 1929 גרפו תפוזי הפרדס פרסים על פרי משובח ואריזה מעולה וכן, פרס מיוחד מטעם הנציב העליון על “תיבת תפוחי הזהב הכי משובחה בתערוכה”. 

לימים הוקם על שטחו של הפרדס בית הספר החקלאי “תלמי אביב” הפועל כיום בשטח ה”חווה”.

בחצר בית הבאר שבמתחם ה”חווה” ניתן למצוא עדות לפרדס המשגשג בצורת שרידי באר אנטיליה. באר אנטיליה הינה באר בה הועלו המים בעזרת בהמות עבודה. מערכת של גלגלי שיניים סובבה שרשרת ועליה קופסאות פח שהיו מעלות מים מקרקעית הבאר. המים היו נשפכים אל תעלה שהיתה מזרימה את המים אל בריכת אגירה ומהבריכה היו המים מוזרמים אל הפרדסים/ שדות באמצעות תעלות השקייה, בכוח הגרביטציה.

במותו הוריש יצחק לייב גולדברג מחצית מרכושו לקק”ל, ובכלל זה מחצית אדמות הפרדס שנותרו לאחר הפקעות למיניהן. השטחים שעברו לידי עיריית רמת-גן הופשרו עם הזמן לבנייה ועליהן נבנו שכונות, כדוגמת שיכון הותיקים ושכונת עלית. שטחי הפרדס שנותרו נכללים היום בשטחו של פארק הירקון, ועמם נמנים תל גריסה וחוות תלמי-אביב שבבעלות עיריית תל-אביב-יפו.